עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

ילדה סרוטה ממאדים *~*
היי, אני אלה אני בת 14, חיה בתוך בועה משלה ונותנת רק לחייזרים להכנס *~*
החולשה שלי זה ספרים, כי ספרים זה אהבה...
זה בלוג שמסופר על החיים שלי אבל אל תדאגו החיים שלי לא משעממים...

חיה לבד בבית (בערך) חיית לילה, ולא שמה על ~אף אחד~
המוטו שלי: 'אל תקראו לי חנג'ית אני חמודה! *~*,

החיים הם קשים תלוי איך מסתכלים עלייהם...

גרה בלוד, עיר שכל יום מישהו נרצח. איבדתי כבר 2 חבות הכי טובות, אחות גדולה אחת, ואימא. מי יודע? אולי אני הבאה בתור...
ממש חשוב לי שתגיבו לי ותייעצו, כי אין לי אף אחד אחר...
מקווה לשפוך כאן הכל, ומקווה עוד יותר שלפחות כאן יאהבו אותי...
אוהבת,
אלה.
חברים
תמר גלעדג'והנה#פיגלי_הורן ♥פריםאשת הזאבvii
ᶠᶸᶜᵏᵧₒᵤEdenMinayAmazing ♥ ♥צפון-קוריאה בעבריתקרמיטית גאה :)rAz ^
ORIYALIאליסהDaniel .רוזיבונז'ור ♥shani♥
Here To Loveנויושמימיכוכב באפלהשישיעוד מוזרה בעולם
Meshiהסוכנת NLonelyGirlBloggerהדס קורל ונועהקיילי
yulia1989מור9999janiferנערת הגורלgamer girlLonely guy
n (זאת אני)אלונהמאיה נוימןMaskedCatcosmicBFFנועה
❥AngelK❥Ghost Dogהשמלה האדומהEmo LifetimtamSimple_Girl
smooth criminalolivoדניאלsee from the heart
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
אוהבת  (2)
אותך  (2)
אימא  (2)
אני  (2)
כאב  (2)
מוות  (2)
תמיד  (2)
בית ספר  (1)
ילדה חדשה  (1)
תדמית  (1)
ארכיון
מילים

מילים.
מילים יכולות להפוך אותך ברגע אחד למאושר, אבל מילה אחת יכולה להוריד אותך למטה...
כמה כוח יש למילים ?
כל כך הרבה ילדים,נערים ואנשים סובלים ממילים.
אז תיהיה בנאדם טוב, ותן מילה טובה :)
מה לעשות לפני גיל 18
*נשיקה ראשונה
*אהבה ראשונה
*לטוס לח"ול
*לעבור לגור במקום אחר
*להתנדב בעמותה לחולי סרטן
*להיגמל מלחתוך
*לרכוש חברים
*לטוס מסביב לעולם (חלום קטן שלי)

*אפשרות לחיים טובים יותר...
אלפקה

אלפקה היא החיה האהובה עליי,
היא לא שמה על אף אחד ויורקת בפרצוף למי שבא לה (תרתי משמע)
אלפקה היא חיה מבוייתת, שאמורים לגדל בחווה אבל הייתי שמחה לגדל אחת בבית :)

אז אם אתן האלפקות קוראות את זה אז...

"צ'ינגלה פינגלה קופנגלינגלה!" הן מבינות את זה...


הפוסט האחרון מלפני יותר מחודש אז...
13/12/2013 20:28
These Heaven
אני יודעת שזה די צומי לכתוב בלוג פרידה אבל באלי להודות לכמה אנשים (שאנלא יודעת אם הם פה בכלל עוד) רק אל תהרגו אותי ^_^

אני עוזבת כי אין לי זמן לכתוב... הרבה שינויים קורים בחיים שלי עכשיו...
עדיין קשה.. כמובן הרבה פחות, אבל אי אפשר לברוח מהפחדים, צריך לעמוד מולם ולהגיד 'אני מוכן' (כמו בובספוג XD)
אממ אז אני מקווה שאני אזכור את כולם... אם לא ממש מצטערת זה רק אני והזיכרון הפגום שלי אחרי הכל... -,-

היינו פה כמו משפחה כזאת.. זו הייתה דווקא אחלה של תקופה :)

אני רוצה להודות קודם כל לעומר... גיליתי עליך כמה דברים שלא הכי כיף לגלות, אבל זה בסדר כי לכל אחד התכונות שלו... ממש נהנתי לדבר איתך.
לאפרת שאני לא יודעת אם היא עדיין פה, את ממש מקסימה ונהנתי לדבר איתך בתגובות :)
אפיק.. לך אני לא יודעת איך להודות, אפיק אתה ילד מדהים.. תודה על הכל.. 
ת'אמת את השאר אני לא זוכרת... אוף אני יודעת שהיו עוד הרבה... היה את בלה.. 
אני רוצה להודות לכולכם! איך עודדתם אותי בכל פוסט.. 

אוהבת אוהבת אוהבת, אל תשכחו לשלוח לי מייל ולשמור על קשר :) ellagavish12@gmail.com 

שוב תודה ענקית, אוהבת אותכם בלוגר! 
9 תגובות
בודדה במערכה
18/10/2013 12:33
These Heaven
נכון, הכל התהפך בשבוע האחרון, משכונות פשע לגבעתיים.
אבל יש לי רק עוד דבר אחד לבקש...
חבר.
לא דווקא בקטע הרומנטי, חבר,חברה חברים, חברות, משהו!
אפילו פה שונאים אותי,
אני לא יודעת מה אני ושה לא נכון!
או שאולי הבעיה זה מה שאני לא עושה...
אני לא מתחנפת,
לא משקרת,
לא מקללת,

אז אני ביישנית, אז אני חותכת, אז עברתי קצת בחיים שלי! 
למה זה מרחיק אותי!

למה אף אחד לא יכול לחבב אותי, לא דווקא לאהוב, לכבד לחבב, משהו!
אבל לא... לי אין חברים,
כמה שאני מנסה להיפתח, להתגבר על הקשיים שלי, ועל מה שאני עוברת, אני לא מצליחה.
אולי ככה אשאר לנצח, 

ילדה בלי חברים -,- 
(מצטערת שהפוסט יצא כתוב כמו ילדה קטנה, אין לי כוח להשקיע...)
8 תגובות
אני רוצה מישהו
12/10/2013 15:00
These Heaven
נכון, מאז שעברתי לגבעתיים לפני כמה ימים עולמי השתנה מקצה לקצה. מפחד ברחוב-לחיוכים. מאנשים שקנים- לאנשים טובים.
אל תחשבו שאני תמימה, אני יודעת שבכל מקום יש אנשים רעים.
אבל אני רוצה מישהו, בן או בת לא אכפת לי, רק משהו שיהיה איתי וידאג לי ונשמח אחד את השני... 
התאהבתי פעמיים בחיים, פעם אחת במשהו שהיה איתי בכיתה ב', ולאחרונה, למשהו שאני בקושי מכירה...
אבל שת ה'התאהבויות' האלה היו מטופשות, שתיהן לא באמת היו יכולות להתממש... 
אני לא באה בטענות, מצבי מעולה, ולא חתכתי כבר יותר משבוע, אבל אם יהיה לי מישהי מישהו משהו... הכל יהיה כמו חלום מתוק.
הבנתי שחברים באינטרנט זה.. זה לא לעניין, אף פעם אי אפשר לדעת מי יושב מאחורי המחשב, דיברתי אם מישהי מקסימה, ובסוף גיליתי משהו
שזיעזע אותי לחלוטין. ברור שאדבר אם חברים מפה למשל, כמו לילי למשל שפרשה ואשמור איתה קשר...
אבל אני רוצה חברות אמיתיות, חברים ידידים ידידות אני יודעת?
נעמה, הבת של מרטי, 'נחמדה' במרכאות. אתמול בערב שמעתי שיחה שלה אם אימא שלה, 
"אוף למה אני צריכה להיות נחמדה לילדה הפריקית הזאת? ומה נראה לה שהיא פשוט 'מתארחת' בבית שלי, מה אין לה חיים?!" שמעתי אותה אומרת בכעס. 
"א...אנחנו עוזרים.. כשמשפחה עזרה צריכה אז למשפחה עוזרים." אמרה מרטי במבטא שלה. והיה נשמע שהיא ממש מפחדת מהבת שלה...
"הם אפילו לא משפחה שלנו אימא! שתעוף לי כבר מהחיים..." סיננה ברוע.  
אני לא אפרט את כל השיחה, אבל בקיצור ממש טעיתי לגבי נעמה.
אז אין לי חברות\ידידים, אין לי אף אחד שאוהב אותי, אפילו אבא שלי.

אבל בסף הכל, הכל מעולה יחסית למה שהיה פעם... יום נעים לכולם. 
4 תגובות
וואו. פשוט וואו.
11/10/2013 17:07
These Heaven
"החמה שהפציעה אומרת לי ש...
שזה יום מיוחד רק חכה ותראה!

אני אז קם ויוצא לרחוב, מרגיש נהדר 
כן מרגיש כה טוב!
איזה יום שמח..."-בובספוג המרובע 

היום הלכתי לבדוק את בית ספר בליך, שזה בית ספר גבוה יחסית. הם כמובן התעקשו שאצטרף לבית הספר שלהם

כדי שאוכל ללמוד ב'מסלול המחוננים' שלהם ו'להתחרות בארצית'. אז שללתי מיד. 

בעיקרון בית ספר טוב, נחמד. הילדים חמודים, נחמדים, כמה פאקצות שכבה, כמה חתיכים שחשים, וכמה חנוניות

 חמודות :) אתם יודעים, בית ספר טיפוסי. הדבר היחיד שלא אהבתי שם זה הקטע של המנהל והמורים לנדנד לי

 להרשם לבית הספר שלהם כדי ש'אוכל להספיק להתחרות בארציות' או משהו כזה. משהו שאל אותי בכלל אם אני

 רוצה 'להתחרות בארציות'?!?! טוב, אז לבליך אני לא הירשם...

מחר נלך לאורט, ואני מניחה שלתלמה ילין אני לא אתקבל (בגלל שכבר עברו ממזמן ההרשמות) 

אז זה רק אורט או בליך.

בכל אופן, היה יום מדהים! המצב רוח של אבא שלי הפך מ-מדוכא- ועכשיו הוא בסדר+! מדהים מה שכמה

 קילומטרים יכולים לעשות... 

גיליתי שלבת של מרטי קוראים בכלל נעמה ולא עדי (פדיחה) והיא ממש מקסימה ונחמדה, ואנחנו מדברות המון :)

מרטי מדהימה, היא מפנקת, רגישה, כל מה שאני רוצה באימא ויותר מזה!

אני מקווה שנשאר בגן העדן הזה עוד המון זמן...

אני אשכרה קמה בבוקר עם חיוך על הפנים!

אבל לא הייתי מצליחה לעבור את התקופה הקשה הזאת בלעדייכם, אולי הייתי כבר מתה אם לא הייתם גורמים לי

 לעצור ולחשוב.


אוהבת אותכם הכי הכי בעולם, אני מרגישה שאתם כמו המשפחה שלי (בקטע טוב כי אין לי ממש משפחה...)

אבל בעצם מי יודע, אולי עכשיו יש לי :) 

9 תגובות
אנשים טובים באמצע הדרך :)
09/10/2013 15:11
These Heaven
אתמול הגעתי לגבעתיים, וזה לא יאומן ההבדל בין שכונות הפשע בלוד לבין היופי והשמחה בגבעתיים...
מאז שהגעתי לשם, אני לא מפסיקה לחייך וכבר שבוע שאני לא חותכת! 
ביינתים אני עוד לא לומדת קבוע, עוד לא בחרתי בית ספר. היום הלכתי לתיכון בן צבי יחד עם הבת של מרטי (זאת שמארחת אותי) 
הבת של מרטי באמת מקסימה, שמה הוא עדי והיא בגילי, אני חושבת ומקווה שניהיה חברות טובות כי בכל זאת אני הולכת לגור בבית שלהן.
הן הסבירו לי שבן צבי זה לא התיכון הכי טוב אבל הוא גם בסדר, הוא היה נחמד, לא ענקי, לא קטנטן, ילדים נחמדים, בסך הכל בסדר.
אבל החלטתי שאם כבר אני פה שלפחות אבחר בבית ספר טוב. מחר אני אלך לאורט ומחרתיים לבליך. 
בציונים אף פעם לא הייתה לי בעיה, גם אף פעם לא היה לי זמן ללמוד או לעשות שעורים, אבל במחבנים תמיד הייתי מקבלת 90+ אפילו שלא
הייתי לומדת, ושעורי בית הייתי אומרת שהכנתי וכשהיו אומרים לי לקרוא שמתי את המחברת מולי ועשיתי כאילו אני קוראת את התשובה מהמחברת כשבעצם אני חושבת עליה באותו הרגע :)
יש לי גם זיכרון צילומי, אני זוכרת דברים מגיל שנה. זה בגלל שכבר בגיל שנה התחלתי לנתח בראש שלי כל מחשבה רעיון או סתם דעה.
אני זוכרת שבערך בגיל שלוש, הייתי לוקחת כמה ממחטות ומאלתרת בובות ואז משחקת בהן...
אורט ובליך הם בתי ספר טובים, אפילו שיש גם את תלמה ילין... 
בקיצור, הכל הולך לי כל כך טוב, שאני אפילו חושבת שאני בחלום :)
ואיך עבר היום שלכם? :) 
4 תגובות
הכל מתהפך-שוב.
08/10/2013 14:23
These Heaven
כתבתי פוסט, על זה שאני פשוט רוצה להתאבד כי נמאס לי מהחיים האלה. ואתם לא מבינים כמה הייתי קרובה לזה...
אבא שלי עצר אותי ברגע האחרון.
איפה אני עכשיו?
בגבעתיים.
כן, כן, עברתי משכונות הפשע למקום שהכל בו שמח וירוק... גבעתיים.
אחרי שניסיתי להתאבד, אבא שלי קלט סופסוף שאני עוברת משהו לא טוב מאז שאימא נפטרה. 
הוא התקשר לחברה של סבתא של חברה של בת דודה שניה של דודה שלי. תנסו להבין... וביקש ממנה להתארח אצלה עד שנסתדר.
היא כמובן שמחה עד השמיים. אז עכשיו אני כותבת מהסלון הענקי והייפיפה בגבעתיים :)
נכון, לא כתבתי פוסט ואני מקווה שלא דאגתם לי... אבל בכל זאת, עברתי דירה, זה הרבה לחץ ועוד רק בכמה ימים! 
בחיוך ענקי יצאתי משכונת העוני שגרתי בא, דבר ראשון כשהגענו לגבעתיים לקחו אותי לדיאטנית, ומסתבר שאני כ10 קילוגרם מתחת לממוצע...
אז אני עכשיו עובדת על לעלות במשקל. 
לפני שעברתי היו לי ממש טיפה בגדים, היתה לי טי שירט אפורה דהויה, מכנס חאקי, גופיה שחורה וג'ינס. זהו! אני יודעת הייתי בבעיה ממש גדולה...
אז, מרטי (זאת שאירחה אותי) קנתה לי בגדים... לא הייתי מאושרת בחיים שלי לראות סוואטשירט. עכשיו אני כן :)
עוד מאט יש לי יום הולדת... ב22.10. ואולי החלום שלי יתגשם ואבינעם ומרטי יקנו לי כרטיס :) אפילו שזה מגעיל לחשוב על זה אחרי כל מה שעשו למעני... 
בית ספר חדש, זה ברור. אני אלמד בתיכון בן צבי באורט או בבליך. נראה :)

וזהו, פוסט קצר שיכול לשנות תקופה ארוכה. 
 
10 תגובות
אולי הגיע הזמן לחתוך, לעבור לעלום הבא...
04/10/2013 21:10
These Heaven
נמאס לי,
נמאס לי שכל פוסט כאן מתחיל בנמאס לי,
נמאס לי להישבר ולחתך,
נמאס לי מהמציאות לא מציאות שאני חיה בה,
נמאס לי לראות משפחות מאוחדות ואוהבות,
נמאס לי מעצמי,
נמאס לי מהחיים האלה.

חשבתי שיימאס לי מהחיים רק בערך בגיל 90+
אבל כבר נמאס לי מהם בגיל 14.
אני מרגישה שאני חיה מספיק,
ואולי הגיע הזמן לשי קץ לחיים האלה.
אני לא רואה סיבה אחת לחיות.

רגע אחד של חיוך אין לי,
אני מותשת,
פשוט מותשת.

אני באמת מרגישה שאני חיה בתוך סרט אימה,
לא מהסרטים המטופשים והרדודים שרוצחים אנשים בדרכים שונות,
אלה סרט אימה מהסרטים האלה שרואים משהו שהחיים שלו חרא.

אולי הגיע זמן לחתוך, ולא, הפעם אני לא מתכוונת לוורידים... 
10 תגובות
החלום שלי לא עומד להתגשם...
02/10/2013 22:03
These Heaven
מאז ומתמיד החלום שלי היה ללכת להופעה של ריהאנה, 
חלמתי על כך בלילות, ודמיינתי את עצמי שם, עם כל הקהל, באמת רואה אותה במציאות!
ומה עוד יותר סימן שאני צריכה ללכת,
כשתאריך ההופעה הוא ביום ההולדת שלי! 22.10
מצדי אני אהיה רק בדשא, או אפילו שלא אראה אותה, אני רק חושבת על זה שלא אוכל ללכת לשם וישר בוכה.
היא האיידול שלי.
אני מניחה שאראה את ההופעה מהטלוויזיה הקטנה שבבית שלי, ורק לחשוב על זה צובט לי את הלב.
ביקשתי מאבא שלי את זה כמתנת יום הולדת.
הוא פשוט השתגע מכעס. "את יודעת שאין לנו כסף!!!"צרח עליי ואז העיף לי סטירה מצלצלת.
הלוואי הלוואי הלוואי שיקרה נס, ואלך להופעה שלה.

ואולי אגשים את החלום שלי...
2 תגובות
אימא,אני אוהבת אותך...
01/10/2013 20:27
These Heaven
לא הייתי ביחסים טובים עם אימא שלי, היינו רבות הרבה ואומרות אחת לשניה דברים נוראיים,
אבל תמיד הייתי נאחזת ברגעים הטובים, הרגעים כשבכיתי על כתיפייך בכיתה א׳ כשנשברה לי הבובה,
כשחיבקת אותי בכיתה ג׳ כשהילדים צחקו עליי,
שתמיד היית לצידי,
כל יום שישי היית מכינה לי שוקו חם מפנק, מלא במרשמלו נמס.
אני זוכרת שהיית צוחקת כל פעם שהייתי מתלוננת על כמות השעורים שלי למשל, ואומרת ״יש צרות גרועות יותר״ ואז היית מביאה לי קוביית שוקולד ומצחיקה אותי,
אבל הדבר שהכי כואב לי, זה שהלכת בדיוק ביום שאמרתי שאני שונאת אותך, והלוואי שהייתה לי אימא אחרת.
אימא, אני בוכה כאן עכשיו, ואני מצטערת, כל כך מצטערת, אני אוהבת אותך אימא וקשה לי שהלכת.
אימא אני אוהבת אותך, ולא אמרתי לך את זה מספיק כשהייתה לי הזדמנות, ואז פספסתי אותה,
אני אוהבת אותך אימא ואני מתגעגעת. 

1 תגובות
חרא של יום...
01/10/2013 14:35
These Heaven
חשבתי, או יותר נכון קיוויתי שהיום יהיה לי יום טוב.
טעיתי.
הכל התחיל כשקמתי בבוקר. אולי הגיע הזמן שאני כבר לא יקום יותר בבוקר.... :(
הלכתי לשתות מיץ תפוזים כמו תמיד ופתאום אבא שלי התעורר. 
"תגידי אלה, כמה עלה המיץ תפוזים ה***** הזה?!" שאל בכעס. "אממ כו תמיד... 15 שקלים..." מלמלתי. אני יודעת זה יקר, ואני יודעת שאנחנו צריכים כל שקל, אבל זה הדבר היחיד שאני באת רוצה וחייבת, זה נותן לי אנרגיות בבוקר...
"15 שקלים בשביל המיץ הבן **** הזה?! את יודעת מה אפשר לקנות ב15 שקלים?!" אמר. "אני קונה אחד כזה פעם בשבועיים, כל יום אני שותה כוס קטנה..." ניסיתי להסביר. 

"תביאי לי עכשיו 15 שקלים. " אמר לי בכעס. כדי שלא יכעס שוב או יכה אותי רצתי לחדר שלי ובבכי פתחתי את הקופה שלי. היו בה 20 שקלים בלבד. אני כל הזמן חוסכת אבל נאלצת לקחת כסף כדי לקנות אוכל. הוצאתי משם את ה15 שקים והבאתי לו אותם.
"הינה" אמרתי בבכי. 
"מוזר, כי לא אכפת לך לבזבז 15 שקלים על המיץ המטונף וה***** הזה!" צרח והעיף לי סתירה. לקחתי את התיק שלי וברחתי משם לפני שיספיק לעשות עוד... 

ואז גיליתי. 
פאק.
לא היה לי כסף לאוטובוס. 
ואז פתאום עצר לידי אופנוע שעליו רכב יוני רותם, אחד המקובלים שבשכבה. "רוצה טרמפ?" שאל.
פאק
פאק
פאק
זה ילד מפחיד... 
"לא תודה..." אמר והתחלתי להתרחק ממנו. 
"את בטוחה?" שאל שוב. איך ילד בכיתה ט יודע לסוע על אופנוע?? אני יודעת שהוא מהגדולים שבשכבה אבל עדיין...
"א...אסור לך." גמגמתי.
"למה מתוקה? אני כבר בן 15 וחצי" אמר וקרץ. 
פאק. שוב.
"לא... לא תודה. אני בסדר." אמרתי שוב.
"נו כפרה תאמיני לי שזה כיף." אמר שוב.
כיף?! כיף?!!?! הילד הזה לא שפוי! ראיתי פעם איך הוא נוהג, והוא התהפך עם האופנוע הזה כבר כה פעמים.
"א... אאני באמת צריכה ללכת.. ביי" מלמלתי ורצתי משם.

רצתי לבית ספר, והגעתי תוך רבע שעה בריצה! הגעתי כולה מזיעה ועדיין איחרתי ב10 דקות!
נשמתי נשימה עמוקה ונכנסתי לכיתה. "למה איחרת אלה?!" שאלה בכעס אורית המחנכת. 
"א... אני אני פספסתי פשוט את האוטובוס ו..." 
"אם עוד פעם אחת את מאחרת את מושעת!" קטעה אותי והמשיכה ברצף השיעור. ואז הברבי גריל המרושעת הרימה את ידה.
"כן שירני?" שאלה המורה. שירני?! 
"כתוב בפירוש בתקנון, שמי שמאחר חייב להענש על כך, והיא עוד לא הביאה שום אישור, משום אבא, ומשום אימא." אמרה שירן בארסיות.
שתמות. פשוט שתמות. 
"כן, אבל אבל...." ניסיתי להסביר, אבל לא יכלתי פשוט לאמר בפני כל הכיתה. "אני כל כך ענייה ואין לי אפילו כסף לאוטובוס" 
"טוב את... את צודקת בהחלט שירן!" אמרה אורית.
"אני יודעת שאני צודקת" אמרה וחייכה בסנוביות.

"גשי למנהלת אלה, היא כבר תחליט מה לעשות איתך." אמרה בכעס.

נכנסתי לחדר המנהלת, קיבלתי נזיפה חמורה והשעיה הביתה, אה ומכתב ל'אימא ואבא' וכנראה שיהיה גם טלפון.
חרא.
בדיוק מה שחסר לי! 
ואז לקחתי את התיק שלי והלכתי עצובה הביתה.

אז... איך עבר היום שלכם? :(
5 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 הבא »