|
|
אודות
ילדה סרוטה ממאדים *~*
היי, אני אלה אני בת 14, חיה בתוך בועה משלה ונותנת רק לחייזרים להכנס *~*
החולשה שלי זה ספרים, כי ספרים זה אהבה...
זה בלוג שמסופר על החיים שלי אבל אל תדאגו החיים שלי לא משעממים...
חיה לבד בבית (בערך) חיית לילה, ולא שמה על ~אף אחד~
המוטו שלי: 'אל תקראו לי חנג'ית אני חמודה! *~*,
החיים הם קשים תלוי איך מסתכלים עלייהם...
גרה בלוד, עיר שכל יום מישהו נרצח. איבדתי כבר 2 חבות הכי טובות, אחות גדולה אחת, ואימא. מי יודע? אולי אני הבאה בתור...
ממש חשוב לי שתגיבו לי ותייעצו, כי אין לי אף אחד אחר...
מקווה לשפוך כאן הכל, ומקווה עוד יותר שלפחות כאן יאהבו אותי...
אוהבת,
אלה.
|
|
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?
עדכוני RSS
|
מילים 
מילים. מילים יכולות להפוך אותך ברגע אחד למאושר, אבל מילה אחת יכולה להוריד אותך למטה... כמה כוח יש למילים ? כל כך הרבה ילדים,נערים ואנשים סובלים ממילים. אז תיהיה בנאדם טוב, ותן מילה טובה :) |
מה לעשות לפני גיל 18 *נשיקה ראשונה *אהבה ראשונה *לטוס לח"ול *לעבור לגור במקום אחר *להתנדב בעמותה לחולי סרטן *להיגמל מלחתוך *לרכוש חברים *לטוס מסביב לעולם (חלום קטן שלי) *אפשרות לחיים טובים יותר... |
אלפקה 
אלפקה היא החיה האהובה עליי, היא לא שמה על אף אחד ויורקת בפרצוף למי שבא לה (תרתי משמע) אלפקה היא חיה מבוייתת, שאמורים לגדל בחווה אבל הייתי שמחה לגדל אחת בבית :) אז אם אתן האלפקות קוראות את זה אז... "צ'ינגלה פינגלה קופנגלינגלה!" הן מבינות את זה... |
|
|
הסיפור של אימא, ז"ל | |
אימא שלי נולדה לאם צעירה יחסית בת 24, אך למרות זאת היא גידלה אותה, ואימא שלי חוותה ילדות נפלאה. היא גדלה לה ופרחה, עד שהגיע גיל 18 והתגייסה לצבא, שם היא הכירה את אבא שלי, אחרי שנתיים הם התחתנו.
ואחרי שנה ילדו אותי.
עכשיו נגיע לקטע שבו כל חיי התהפכו...
7:00 בבוקר יום שבת.
"אני הולכת לקנות חלב בסופר הרחוק!" זה היה המשפט האחרון ששמעתי ממנה, עד שהיא הלכה לה...
היה לנו סופר קרוב, שהיה 2 דקות במכונית אבל החלב שם היה יקר יותר ב5 שקלים מבסופר הרחוק שלוקח לנסוע אליו 10 דקות.
ככה זה כשאין לך כסף, או בקיצור, ככה זה בלוד.
לוד מלאה פושעים, בשכונה שלנו כל יום משהו נרצח. איבדתי כבר 2 חברות טובות, ואחות גדולה אחת. ועכשיו גם אימא...
היא נסעה לסופר הגדול, ביקשתי לבוא איתה אבל היא אמרה שזה מסוכן, ברור, לצאת מהבית בלוד זה תמיד מסוכן.
עברה שעה והיא לא חזרה, כבר התחלתי קצת לדאוג, עברו שעתיים, ושלוש וארבע וחמש, ואז התקשרתי לאבא כולי בוכה, ילדה בת 9 בלבד.
"אבא, איפה אימא ?" שאלתי אותו בבכי. אבא שתק, לא ידע מה לענות, הוא כנראה ידע כבר ברגע ששמע את קולי הבוכה. "אני בא." אמר ואחרי חמש דקות כבר היה בבית עם חדשות "מתוקה..." אמר אבא והושיב אותי, לא רציתי לשמוע את ההמשך, הייתי רק בת 9 אבל בלוד מתבגרים מהר יותר, ידעתי, ידעתי שאימא לא תחזור יותר. רצתי לחדר שלי, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, בכיתי, צרחתי, חתכתי, נכנסתי לדיכאון ולא יצאתי ממנו עד היום...
אימא, את היית אישיות מדהימה ואישה נפלאה, אני מתגעגעת אלייך.
אלה.
|
|
|
|
|
 | או. משתתפת בצערך. זה לא הגיע לה. |
|  | וואו.. אין לי מה לומר לך זה... זה קשה לנסות לנחם מישהו שאת יודעת שלא יתעודד זה נוראי מה שהולך היום, לא פשוט... החיים קשים אבל אנחנו עוברים אותם..תהיי חזקה משתתפת בצערך... |
| |  | פשוט מזעזע.. אין להאמין. תמשיכי.. תיאחזי.. תהיי חזקה. |
| |  | ואוא סיפור מדהים ועצוב ... בכל דבר שאת צריכה לשתף ולדבר אליו תכתבי כאן !!! תהיי חזקה ! משתתפת בצערך |
|
|
|
;){kind=link}