עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

ילדה סרוטה ממאדים *~*
היי, אני אלה אני בת 14, חיה בתוך בועה משלה ונותנת רק לחייזרים להכנס *~*
החולשה שלי זה ספרים, כי ספרים זה אהבה...
זה בלוג שמסופר על החיים שלי אבל אל תדאגו החיים שלי לא משעממים...

חיה לבד בבית (בערך) חיית לילה, ולא שמה על ~אף אחד~
המוטו שלי: 'אל תקראו לי חנג'ית אני חמודה! *~*,

החיים הם קשים תלוי איך מסתכלים עלייהם...

גרה בלוד, עיר שכל יום מישהו נרצח. איבדתי כבר 2 חבות הכי טובות, אחות גדולה אחת, ואימא. מי יודע? אולי אני הבאה בתור...
ממש חשוב לי שתגיבו לי ותייעצו, כי אין לי אף אחד אחר...
מקווה לשפוך כאן הכל, ומקווה עוד יותר שלפחות כאן יאהבו אותי...
אוהבת,
אלה.
חברים
תמר גלעדג'והנה#פיגלי_הורן ♥פריםאשת הזאבvii
ᶠᶸᶜᵏᵧₒᵤEdenMinayAmazing ♥ ♥צפון-קוריאה בעבריתקרמיטית גאה :)rAz ^
ORIYALIאליסהDaniel .רוזיבונז'ור ♥shani♥
Here To Loveנויושמימיכוכב באפלהשישיעוד מוזרה בעולם
Meshiהסוכנת NLonelyGirlBloggerהדס קורל ונועהקיילי
yulia1989מור9999janiferנערת הגורלgamer girlLonely guy
n (זאת אני)אלונהמאיה נוימןMaskedCatcosmicBFFנועה
❥AngelK❥Ghost Dogהשמלה האדומהEmo LifetimtamSimple_Girl
smooth criminalolivoדניאלsee from the heart
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
אוהבת  (2)
אותך  (2)
אימא  (2)
אני  (2)
כאב  (2)
מוות  (2)
תמיד  (2)
בית ספר  (1)
ילדה חדשה  (1)
תדמית  (1)
ארכיון
מילים

מילים.
מילים יכולות להפוך אותך ברגע אחד למאושר, אבל מילה אחת יכולה להוריד אותך למטה...
כמה כוח יש למילים ?
כל כך הרבה ילדים,נערים ואנשים סובלים ממילים.
אז תיהיה בנאדם טוב, ותן מילה טובה :)
מה לעשות לפני גיל 18
*נשיקה ראשונה
*אהבה ראשונה
*לטוס לח"ול
*לעבור לגור במקום אחר
*להתנדב בעמותה לחולי סרטן
*להיגמל מלחתוך
*לרכוש חברים
*לטוס מסביב לעולם (חלום קטן שלי)

*אפשרות לחיים טובים יותר...
אלפקה

אלפקה היא החיה האהובה עליי,
היא לא שמה על אף אחד ויורקת בפרצוף למי שבא לה (תרתי משמע)
אלפקה היא חיה מבוייתת, שאמורים לגדל בחווה אבל הייתי שמחה לגדל אחת בבית :)

אז אם אתן האלפקות קוראות את זה אז...

"צ'ינגלה פינגלה קופנגלינגלה!" הן מבינות את זה...


חרא של יום...

01/10/2013 14:35
These Heaven
חשבתי, או יותר נכון קיוויתי שהיום יהיה לי יום טוב.
טעיתי.
הכל התחיל כשקמתי בבוקר. אולי הגיע הזמן שאני כבר לא יקום יותר בבוקר.... :(
הלכתי לשתות מיץ תפוזים כמו תמיד ופתאום אבא שלי התעורר. 
"תגידי אלה, כמה עלה המיץ תפוזים ה***** הזה?!" שאל בכעס. "אממ כו תמיד... 15 שקלים..." מלמלתי. אני יודעת זה יקר, ואני יודעת שאנחנו צריכים כל שקל, אבל זה הדבר היחיד שאני באת רוצה וחייבת, זה נותן לי אנרגיות בבוקר...
"15 שקלים בשביל המיץ הבן **** הזה?! את יודעת מה אפשר לקנות ב15 שקלים?!" אמר. "אני קונה אחד כזה פעם בשבועיים, כל יום אני שותה כוס קטנה..." ניסיתי להסביר. 

"תביאי לי עכשיו 15 שקלים. " אמר לי בכעס. כדי שלא יכעס שוב או יכה אותי רצתי לחדר שלי ובבכי פתחתי את הקופה שלי. היו בה 20 שקלים בלבד. אני כל הזמן חוסכת אבל נאלצת לקחת כסף כדי לקנות אוכל. הוצאתי משם את ה15 שקים והבאתי לו אותם.
"הינה" אמרתי בבכי. 
"מוזר, כי לא אכפת לך לבזבז 15 שקלים על המיץ המטונף וה***** הזה!" צרח והעיף לי סתירה. לקחתי את התיק שלי וברחתי משם לפני שיספיק לעשות עוד... 

ואז גיליתי. 
פאק.
לא היה לי כסף לאוטובוס. 
ואז פתאום עצר לידי אופנוע שעליו רכב יוני רותם, אחד המקובלים שבשכבה. "רוצה טרמפ?" שאל.
פאק
פאק
פאק
זה ילד מפחיד... 
"לא תודה..." אמר והתחלתי להתרחק ממנו. 
"את בטוחה?" שאל שוב. איך ילד בכיתה ט יודע לסוע על אופנוע?? אני יודעת שהוא מהגדולים שבשכבה אבל עדיין...
"א...אסור לך." גמגמתי.
"למה מתוקה? אני כבר בן 15 וחצי" אמר וקרץ. 
פאק. שוב.
"לא... לא תודה. אני בסדר." אמרתי שוב.
"נו כפרה תאמיני לי שזה כיף." אמר שוב.
כיף?! כיף?!!?! הילד הזה לא שפוי! ראיתי פעם איך הוא נוהג, והוא התהפך עם האופנוע הזה כבר כה פעמים.
"א... אאני באמת צריכה ללכת.. ביי" מלמלתי ורצתי משם.

רצתי לבית ספר, והגעתי תוך רבע שעה בריצה! הגעתי כולה מזיעה ועדיין איחרתי ב10 דקות!
נשמתי נשימה עמוקה ונכנסתי לכיתה. "למה איחרת אלה?!" שאלה בכעס אורית המחנכת. 
"א... אני אני פספסתי פשוט את האוטובוס ו..." 
"אם עוד פעם אחת את מאחרת את מושעת!" קטעה אותי והמשיכה ברצף השיעור. ואז הברבי גריל המרושעת הרימה את ידה.
"כן שירני?" שאלה המורה. שירני?! 
"כתוב בפירוש בתקנון, שמי שמאחר חייב להענש על כך, והיא עוד לא הביאה שום אישור, משום אבא, ומשום אימא." אמרה שירן בארסיות.
שתמות. פשוט שתמות. 
"כן, אבל אבל...." ניסיתי להסביר, אבל לא יכלתי פשוט לאמר בפני כל הכיתה. "אני כל כך ענייה ואין לי אפילו כסף לאוטובוס" 
"טוב את... את צודקת בהחלט שירן!" אמרה אורית.
"אני יודעת שאני צודקת" אמרה וחייכה בסנוביות.

"גשי למנהלת אלה, היא כבר תחליט מה לעשות איתך." אמרה בכעס.

נכנסתי לחדר המנהלת, קיבלתי נזיפה חמורה והשעיה הביתה, אה ומכתב ל'אימא ואבא' וכנראה שיהיה גם טלפון.
חרא.
בדיוק מה שחסר לי! 
ואז לקחתי את התיק שלי והלכתי עצובה הביתה.

אז... איך עבר היום שלכם? :(
יוליהHere To LoveMeshiמאיה נוימן
נערת הגורל
01/10/2013 14:48
משתתפת בצערך, היום שלי גם עבר רע.
איזה ילדה מזדיינת. לא, אני לא מצנזרת. מגיע לה.
יוליה
01/10/2013 14:51
ואי מיסכנה חרמיי תלויים עלייך :(
Meshi
01/10/2013 18:15
למה את לא אומרת למישהו משהו על זה? אני באמת לא מבינה! :( בכול פוסט שלך אני בוכה...
מאיה נוימן
02/10/2013 21:54
וואו זה ממש נורא!! ברבי מעצבנת אותי!! :-) אבל תזכרי יום רע זה לא חיים רעים...3>
שלך מאיה;-)
These Heaven
02/10/2013 22:04
תודה על הכל 3>
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: